שיטות לגילוי אסטרואידים

האסטרואידים הראשונים (למעט אלה שהתגלו במקרה) התגלו בשיטות 'פרימיטיביות' למדי שכללו ציור של מפות כוכבים כל לילה מחדש. המטרה הייתה להבחין בשינויים במיקום של כוכבים בעין, וכך להסיק שהם אסטרואידים. במהלך 100 שנים, התגלו בשיטה זו כ-300 אסטרואידים.

גילוי אסטרואידים הואץ עם פיתוחן של המצלמות. התחילו לגלות אסטרואידים בעזרת צילום בחשיפה ארוכה מאוד. האסטרואידים, בגלל תנועתם, נראו כפסים ארוכים ולבנים בניגוד לנקודות האור של כוכבים סטטיים. טכניקה זו האיצה מאוד את קצב גילוי האסטרואידים, ולקראת סוף המאה ה-20 התגלו אלפי אסטרואידים, ומעריכים שקיימים הרבה יותר. בתקופה זו לא היה עניין רב בגילוי  אסטרואידים חדשים, מפני שהיה ברור שקיימים מאות אלפים, ולא היו הרבה שימושים במידע אודות אסטרואידים חדשים.

בשנים האחרונות גברה ההתעניינות באסטרואידים משתי סיבות: קבלה של תיאוריה שעל פיה התנגשות של אסטרואיד בעבר גרמה להכחדתם של יצורים רבים בתקופת הדינוזאורים, ותצפית על השביט SL9 שהתנגש בצדק. מאורעות אלו התחילו לעורר חשש של פגיעה עתידית נוספת בכדור הארץ שעלולה לסכן את החיים על פניו. כדי למנוע השנותו של מקרה כזה, קמו קבוצות רבות בכל העולם שמשתמשות במצלמות CCD כדי לאתר כמה שיותר אסטרואידים קרובי ארץ.