גוף שמימי המפיק אנרגיה, כתוצאה מתהליכים תרמו-גרעיניים. השמש היא הכוכב היחיד במערכת השמש שלנו.

הירח - הינו הלוויין הטבעי של כדור הארץ. קוטרו של הירח כ- 3,500 קילומטר. בתצפית עם טלסקופ או משקפת ניתן להבחין במכתשים הרבים על פניו, אלו נגרמו כתוצאה מפגיעות אסטרואידים חוזרות ונשנות באדמת הירח.

מישורי בזלת גדולים וכהים על פני הירח.

הקדמונים סברו כי מישורי הבזלת הינם אגמי מים, ומכאן מקור הכינוי מַארֶה - בלטינית 'ים'.

אלו איזורים עשירים בתרכובות ברזל ובעלי אלבדו נמוך יחסית לאזורים אחרים בירח, מכאן שהם מופיעים כהים יחסית וניתנים לצפייה בנקל גם בעין בלתי מצויידת.

תמונה: ניתן להבחין בקלות בימות (האזורים הכהים) בתצפית על הירח באמצעות טלסקופ.

האיכות של תמונה אסטרונומית נקבעת על פי מספר מדדים. המדד החשוב ביותר הנו ככל הנראה ה-SNR, יחס האות/לרעש.

יחס זה מבטא את הקשר בתמונה בין המידע (אור) שבאמת הגיעו מהכוכבים, לבין רעש שיכול לנבוע ממקורות שונים (מהמצלמה או מחוץ לה). ככלל, ככל שזמן החשיפה יותר ארוך, ערך ה-SNR  עולה. ערך SNR  גבוה יותר מבטא פחות רעש, וכך תמונה באיכות טובה יותר.

יחידת מרחק נפוצה באסטרונומיה.

המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש, כ-149,597,870.691 ק"מ. 

יום שיוויון הסתיו - הינו בטווח ה 22 בחודש ספטמבר.
יום שיווין האביב מתקיים בין התאריכים 20-23 בחודש מרץ.
מקור השם נובע מכך שהוא מכיל מספר כמעט זהה של שעות אור (יום) לשעות החושך (לילה), בניגוד לימים האחרים בשנה.

טרנזיט/מעבר זוהי תופעה המתרחשת כאשר כוכב לכת במערכת השמש שלנו חולף לפני השמש, ביחס לצופה מכדור הארץ.

כלי המיועד לתכנון מתקדם של תצפיות אסטרונומיות בשמי הלילה.

הטלסקופ הווירטואלי מציג את האובייקטים כפי שנראים בעדשת הטלסקופ בצירוף מפת כוכבים ומידע מדעי עדכני.

הינו מצפה כוכבים רובוטי משוכלל - שנבנה ופותח במצפה הכוכבים ברקת במכבים. המערכת מאפשרת שליטה מרחוק על טלסקופ רובוטי ומערכת צילום מתקדמת, דרך רשת האינטרנט. באמצעות הטלסקופ ניתן לצור תוכניות צפייה ומחקר אסטרונומי מכל מקום בעולם המחובר לרשת האינטרנט.

( מרקורי)

כוכב הלכת הקרוב ביותר ביחס לשמש, במערכת השמש שלנו.

אובייקט בעל כוח משיכה כה גדול עד כי מעבר לטווח מסויים, המכונה בשם "אופק האירועים" אין גוף המסוגל לברוח ממנו. אפילו לא האור.

אומנם לא ניתן לצפות באופן ישיר בחור שחור, באמצעות טלסקופ, אולם ניתן להניח על אודות קיומו בין השאר מתהליכים המתרחשים בסביבתו.

חוקים המגדירים את מסלולם של כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו. נוסחו במאה ה-17 על ידי יוהנס קפלר.